Ktouboth
Daf 41a
משנה: יְתוֹמָה שֶׁהִשִּׂיאַתָּה אִמָּהּ אוֹ אַחֶיהָ מִדַּעְתָּהּ וְכָֽתְבוּ לָהּ בְּמֵאָה אוֹ בַחֲמִשִּׁים זוּז יְכוֹלָה הִיא מִשֶּׁתַּגְדִּיל לְהוֹצִיא מִיָּדָן מַה שֶׁרָאוּי לְהִינָּתֵן לָהּ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם הִשִּׂיא אֶת הַבַּת הָרִאשׁוֹנָה יִינָּתֵן לַשְּׁנִייָה כְּדֶרֶךְ שֶׁנָּתַן לָרִאשׁוֹנָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים פְּעָמִים שֶׁאָדָם עָנִי וְהֶעֱשִׁיר אוֹ עָשִׁיר וְהֶעֱנִי אֶלָּא שָׁמִים אֶת הַנְּכָסִים וְנוֹתְנִין לָהּ.
Traduction
Si une orpheline mineure a été mariée (de son consentement) par sa mère ou par ses frères, qui lui ont donné une dot de 50 zouz ou de 100, quand elle sera majeure, elle pourra réclamer d’eux le reste de ce qu’elle doit avoir (304)C-à-d, selon Rashi, le 1/10 des biens de l'héritage V. ci-dessus, (4, 12). R. Juda dit: Si elle a une sœur qui a été mariée du vivant de son père, elle aura la même dot que sa sœur. Mais les autres docteurs dirent: un homme est à une époque plus riche ou plus pauvre qu’à une autre. Il faut donc, disent-ils, faire l’estimation des biens de l’héritage, et lui donner une dot en proportion de ces biens.
Pnei Moshe non traduit
מתני' יתומה שהשיאת' אמה ואחיה. ובנוסחת הבבלי מדעתה ורבותא היא שאע''פ שנתרצית אין מחילתה מחילה:
מה שראוי להינתן לה. עישור נכסים:
אם השיא הבת הראשונה ינתן וכו'. מפרש בגמרא והלכה כר''י דאזלינן בתר אומדן דעת האב ובון השיא ובין לא השיא שמין באב ואם לא ידעו ב''ד אומדן דעתו נותנין לה עישור מנכסיו לפי פרנסתה:
הלכה: הַמַּשִּׂיא אֶת בִּתּוֹ כול'. 41a רִבִּי אַבָּא מָרִי אָחוֹי דְרִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי. לֹא כֵן תַּנֵּי. מְנַיִין אֲפִילוּ אָמַר. הֲרֵינִי עוֹמֵד עָרוּם וּמְכַסָּהּ. אֵין אוֹמְרִים לוֹ שֶׁיַּעֲמוֹד עָרוּם וִיכַסָּהּ אֶלָּא מְכַסָּהּ בָּרָאוּי לָהּ. תַּמָּן אוֹרְחָא דְבַר נַשָּׁא מֵימַר. הֲנֵי לִי מֵיקוֹם עַרְטִילַיי וּמְכַסְייָא אִינְתְּתִי. בְּרַם הָכָא לָכֵן הִתְנָה עִמָּהּ מִתְּחִילָּה.
Traduction
R. Aba Marié, frère de R. Yossa, demanda: N’a-t-il pas enseigné (301)Tossefta à ce traité, ch 6 que si le futur offre de se dépouiller complètement (de se dénuder) pour revêtir la femme de beaux habits, on n’engage pas le mari à se dépouiller; il lui suffira d’habiller sa femme selon son rang? (Pourquoi donc est-il dit que le mari est tenu de remplir toute sa promesse)? -Là, fut-il répondu, il s’agit de la manière usuelle de s’exprimer, et il arrive de dire que l’on a du plaisir à se dénuder pour couvrir sa femme (302)Sans prendre ces mots à la lettre; tandis qu’ici il s’agit d’une condition faite avec le père dès le principe (il faut la remplir).
Pnei Moshe non traduit
גמ' לא כן תני וכו'. בתוספתא המשיא את בתו ופסק עם חתנו שיעמוד ערום וילבישנה אין אומרים לו שיעמוד ערום כלומר שיתן כל מה שיש לו להלבישנה בגדים חשובים אלא אין מכסה אותה אלא בראוי לה לבד ואמאי קתני במתני' פסק להכניסה ערומה שמחויב לקיים התנאי והא התם אמרינן דאין הבעל מחויב לקיים התנאי:
ומשני תמן אורחא דבר נשא וכו'. כלומר התם אינו תנאי גמור שדרך בני אדם לומר כן נוח לי לעמוד ערום ולהלביש את אשתי ולא נתכוין ממש לכך אלא דברים בעלמא הן והילכך אמרינן דודאי דעתו לא היה אלא להלבישנה בבגדים הראוים לה אבל במתני' לא כן התנה עמה מתחילה להכניסה ערומה שלא יצטרך האב לכסותה והילכך צריך לקיים תנאו ומכסה אותה בבגדים הראויות לה:
הלכה: יְתוֹמָה שֶׁהִשִּׂיאַתָּה אִמָּהּ אוֹ אַחֶיהָ כול'. כֵּינִי מַתְנִיתָא. אִם הִשִּׂיאוּ אֶת הַבַּת הָרִאשׁוֹנָה יִינָּתֵן. דִּבְרֵי חֲכָמִים. שֶׁפְּעָמִים שֶׁאָדָם מַשִּׂיא אֶת בִּתּוֹ וְנוֹתֵן עָלֶיהָ מָעוֹת. וּפְעָמִים שֶׁאָדָם מַשִּׂיא אֶת בִּתּוֹ וְנוֹטֵל עָלֶיהָ מָעוֹת.
Traduction
Voici comment il faut compléter ce que la Mishna dit de la remise d’une dot à la 2e fille, comme celle qu’a eue la 1re: lorsque le père a marié (en son vivant) la 1re fille et l’a dotée, la 2e recevra autant. Quant à l’avis des autres sages sur la variation de fortune, on entend par là la différence des sentiments; car il arrive de marier sa fille en lui donnant de l’argent, et d’autres fois le père en reçoit pour la marier (305)''Selon la situation, ou les mérites plus ou moins grands du gendre; aussi l'on ne tient pas compte de ce mobile, et l'on estime la valeur de l'héritage''.
Pnei Moshe non traduit
גמ' כיני מתני' וכו'. הא דקתני ינתן לשנייה כדרך שנתן לראשונה דוקא אם השיא הבת הראשונה בחייו דגלי דעתיה אבל אם לא גלי דעתיה ס''ל לר''י דלא אזלינן בתר אומדנא ולא תימא הא דקתני במתני' אם השיא לאו דוקא והה''ד אם לא השיא ולהודיעך כחן דרבנן דאפי' גלי דעתיה לא אזלינן בתר אומדנא קמ''ל דלר''י השיאה דוקא הוא:
דברי חכמים. טעמא דחכמים במתני' מפרש כלומר דלא תימא הא דקאמרי פעמים העשיר והעני עשיר ממש ועני ממש קאמרי דמאי נותנין לה הא לית ליה אלא עשיר בדעת ועני בדעת הוא דמשתנה דעתו הכל לפי הענין ולפי האיש המשתדך עמו פעמים שהוא נותן מעות לבתו ופעמים שהוא נוטל עמה מעות ולפיכך לא אמדינן דעתיה השתא אלא שמין את הנכסים:
כֵּינִי מַתְנִיתָא. וְכֵן הָֽמְפַרְנְסִין אֶת הַיְתוֹמָה. אָמַר רִבִּי חִינְנָא. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאוֹמְרִין לַפַּרְנָסִים לִלְווֹת. דוּ פָתַר לָהּ בְּשֶׁאֵין בַּכִּיס לוֹוִין עַד חֲמִשִּׁים. אֲבָל אִם יֵשׁ בַּכִּיס מוֹסִיף. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאֵין אוֹמְרִין לַפַּרְנָסִים לִלְווֹת. דוּ פָתַר לָהּ בְּשֶׁיֵּשׁ בַּכִּיס. אֲבָל אִם אֵין בַּכִּיס פּוֹחֵת. כְּהָדָא. בְּיַלְדָּה אַחַת בְּיוֹמוֹי דְּרִבִּי אִמִּי. אָמַר. יִשְׁתַּבּוֹק לְמוֹעֲדָא. אָמַר לֵיהּ רִבִּי זְעִירָא. גְּרָמִית יִפְסוֹד. אֶלָּא יִתֲּכוֹל. דְּמָרֵיהּ דְּמוֹעֲדָא קַייָם. וַתְייָא דְּרִבִּי חֲנִינָה כְּרִבִּי זְעוּרָה וּדְרִבִּי יוֹסֵי כְּרִבִּי אִימִּי.
Traduction
Par ''ceux qui marient l’orpheline'', on entend ceux qui la nourrissent, même s’il n’y a pas toute la somme de 50 zouz. Ceci prouve, dit R. Hinena, qu’au besoin les administrateurs de la bienfaisance devront faire un emprunt pour elle; il l’entend en ce sens que si la caisse est insuffisante, on emprunte de quoi parfaire les 50 zouz, et si la caisse a plus d’argent qu’il ne faut, on peut même en ajouter aux 50 zouz. R. Yossé au contraire en conclut que les administrateurs n’emprunteront pas, et il l’entend ainsi: s’il y a 50 zouz en caisse, on les lui donne; si non, la future devra se contenter de moins. Ainsi il arriva à une jeune fille pauvre, au temps de R. Amé, de venir demander qu’on la dotât. Celui-ci voyant l’état précaire de la caisse, ordonna d’en laisser pour nourrir d’autres pauvres aux prochaines fêtes. Mais, lui dit R. Zeira, celui qui meurt (303)Selon le sens adopté par Brüll, Jahrbücher, 1, 227, d'après Or zaroua çadaqa, n° 27, sur notre passage doit-il faire perdre? (Pourquoi la priver à cause de l’avenir)? Il faut, pour elle, épuiser le fond, et le maître des fêtes (la Providence) pourvoira aux besoins futurs. Aussi, l’avis exprimé ici par R. Hinena (de remettre tout l’encaisse, le cas échéant, à l’orpheline fiancée) est conforme à ce que dit R. Zeira, et l’avis précité de R. Yossé est conforme à celui de R. Imi.
Pnei Moshe non traduit
כיני מתניתא. כן אנו מפרשין וכן המשיאין דקתני במתני' המפרנסין קאמר פרנסים וגבאי צדקה הן לא יפחתו לה מחמשים זוז אע''פ שאין בכיס כדמסיק:
זאת אומרת שאומרים לפרנסים ללות. וליתן לה עד חמשים זוז כדמפר' ואזיל דר''ח מפרש למתני' בשאין חמשים בכיס של צדקה ואפ''ה לווין הפרנסים להשלים לה עד חמשים אבל אם יש בכיס יותר מחמשים מוסיף לה לפי כבודה:
ורבי יוסי מדייק איפכא שאין אומרי' לפרנסי' ללות. אם אין חמשים בכיס דהוא סבר אם אין בכיס לפרנס אחרות כשתבאנה היום או מחר אפי' יש בכיס כדי לפרנס זו בלבד אין נותנין לה כל מה שיש בכיס שלא ימצאו אח''כ לפרנס אחרות אלא הא דקתני במתני' אם יש בכיס אם יש הרבה קאמר גם לפרנס אחרות אז מפרנסין אותה לפי כבודה ואם אין בכיס פוחת לה ואין אומרים להן ללות:
כהדא. מעשה בילדה נערה אחת שבאת בימי דרבי אמי להנשא ותבעה מכיס של צדקה:
ישתבוק למועדא. שלא היה בכיס הרבה ואמר שצריך להניח מעות בכיס לפרנסת העניים לצורך המועד ואין במה לפרנס אותה עכשיו:
גרמית יפסוד. אתה הוא הגורס להפסידה מנישואין שלה אלא יכלה הכל מה שיש בכיס לצרכה דמריה דמועדיא קיים הקב''ה יזמין עוד לפרנסת צורך המועד:
ואתייא דרבי חנינא. דאמר נותנין לה כל מה שיש בכיס לפי כבודה ואם אח''כ תבואנה אחרות להתפרנס הקב''ה ימציא להן עזר כר' זעירא דאמר הכי ודר' יוסי כר' אימי:
Ktouboth
Daf 41b
רִבִּי זְעִירָה שָׁאַל לְרַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב וּלְרַב אַמִּי בַּר פַּפַּי. 41b מָאן תַּנָּא עִישּׂוּר נְכָסִים. אָמַר לוֹ רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רַב יִרְמְיָה. עִישּׂוּר נְכָסִים כְּרִבִּי. בְּעוֹן קוֹמֵי רִבִּי. הֲרֵי שֶׁהָיוּ עֶשֶׂר נְקֵיבוֹת. וְכֵן אִם נָֽטְלָה הָרִאשׁוֹנָה עִישּׂוּר נְכָסִים וְהַשְּׁנִייָה עִישּׂוּר נְכָסִין. וְהַשְּׁלִישִׁית וְהָֽרְבִיעִית וְהַחֲמִישִׁית וְכֵן עַד הָעֲשִׂירִית. אִין כֵּן לֹא נִשְׁתַּייֵר לְבֵן כְּלוּם. אָמַר לָהֶן. הָרִאשׁוֹנָה נוֹטֶלֶת עִישּׂוּר נְכָסִין וְיוֹצְאָה וְהַשְּׁנִייָה נוֹטֶלֶת עִישּׂוּר נְכָסִים מִן הַמִּשְׁתַּייֵר וְהַשְּׁלִישִׁית מִן הַמִּשְׁתַּייֵר וְהָֽרְבִיעִית מִן הַמִּשְׁתַּייֵר עַד הָעֲשִׂירִית מִן הַמִּשְׁתַּייֵר. נִמְצְאוּ הַבָּנוֹת נוֹטְלוֹת תְּרֵין חוּלְקִין פָּרָא צִיבְחָר. וְהַבֵּן נוֹטֵל חַד חוּלָק וְאוּף צִיבְחָר.
Traduction
R. Zeira demanda à R. Nahman b. Jacob et à R. Amé b. Papi: d’après qui a-t-il été énoncé qu’il faut donner à la fille non mariée le 1/10 de tout l’héritage pour son entretien? Ce doit être, dit R. Zeira au nom de R. Jérémie, conforme à Rabbi. Mais alors, fut-il objecté devant Rabbi, lorsqu’un père a laissé dix filles et un fils, si chacune d’elles prend 1/10, il ne resterait plus rien au fils? Voici, fut-il répondu, comment le partage se fera: la 1re prend 1/10, la 2e prend autant sur le reste, la 3e dans les mêmes proportions, et ainsi de suite jusqu’à la dixième; il se trouvera en somme que les filles auront perçu ensemble les 2/3 et une partie, tandis que le fils aura touché un peu moins du tiers (306)Sur 100 parts, elles auront 65 et 1/5, et le fils 34 et 1/5 = 100.
Pnei Moshe non traduit
מאן תנא עישור נכסים. דנותנין לבתו עישור נכסים לפרנסת נדוניא כרבי היא:
הרי שהיו עשר נקבות ובן. אחד ואם נטלה וכו' וא''כ אין כאן עוד ולא נשתייר לבן כלום:
מן המשתייר. כל אחת ואחת נוטלת עישור ממה שנשתייר מן שלפניה וכן מפרש בבבלי:
נמצאו הבנות נוטלות. שני חלקים מהנכסים פרא ציבחר פחות מעט והבן חלק א' ומעט יותר וכך החשבון מכוון דרך משל אם היה כאן מאה זהובים יגיע לחלק הבנות ס''ה זהובים וארבע חומשין אחר שיטלו עישור מכל אחת ששיירה לפניה ונשאר להבן ל''ד זהובים וחומש צא וחשוב:
הֲרֵי שֶׁהָיוּ שְׁתֵּי בָנוֹת וּבֵן אֶחָד. וְנָֽטְלָה הָרִאשׁוֹנָה עִישּׂוּר נְכָסִים. לֹא הִסְפִּיקָה הַשְּׁנִייָה לִיטּוֹל עִישּׂוּר נְכָסִים עַד שֶׁמֵּת הַבֵּן. רִבִּי חֲנִינָה סָבַר מֵימַר. הַשְּׁנִייָה נוֹטֶלֶת עִישּׂוּר נְכָסִים וְהַשְּׁאָר חוֹלְקוֹת אוֹתוֹ בְשָׁוֶה. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן. תַּמָּן בְּשֶׁלֹּא הָיָה לְהִתְפַּרְנֵס. בְּרַם הָכָא תִּמְכּוֹר אֶת הַשְּׁאָר וְתִתְפַּרְנֵס מִמֶּנּוּ. רִבִּי טֶבִי בְשֵׁם רִבִּי יֹאשִׁיָּה. טַעֲמָא דְּרִבִּי חֲנִינָה. אִין מִן הַמְשׁוּעֲבָדִין הִוא גוֹבָה לֹא כָּל שֶׁכֵּן מִמַּה שֶׁלְפָנֶיהָ. רִבִּי יוֹחָנָן כְּדַעְתֵּיהּ. דָּמַר רִבִּי זְעִירָא. רִבִּי יוֹחָנָן לֹא גָבֵי. מָאן גָּבֵי. רִבִּי חֲנִינָה [וְרִבִּי אִילָא] גָבֵי. רִבִּי יָסָא אִיתְפְּקַד גַּבֵּיהּ מְדַל דְּיַתְמִין וַהֲוָה תַמָּן יַתְמִין בְּעַייָן מְפַרְנְסָא. אָעִיל עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי אֶלְעָזָר וְקוֹמֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יָקִים. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יָקִים. לֹא מוּטָּב שֶׁיִּתְפַּרְנְסוּ מִשֶּׁלָּאֲבִיהֶן וְלֹא מִן הַצְּדָקָה. אָמַר לֵיהּ רִבִּי אֶלְעָזָר. דָּבָר שֶׁאִילּוּ יָבוֹא לִפְנֵי רַבּוֹתֵינוּ וְאֵין רַבּוֹתֵינוּ נוֹגְעִין וְאָנוּ עוֹשִׂין אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. אֲנָא יְהִיב לוֹן וְאִין קָמוּן יַתְמֵי וְעָרוּן אֲנָא יְהִיב לוֹן. אֲפִילוּ כֵן חֲמוֹן וְלֹא עִירוֹן. רִבִּי זְעִירָא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. הֵיךְ עָֽבְדִין עוֹבְדָה. אָמַר לֵיהּ. כְּרִבִי חֲנִינָה. וְכֵן נְפַק עוֹבְדָא כְּרִבִי חֲנִינָה. רִבִּי אָבוּן בְשֵׁם רִבִּי הִילָא. רוֹאִין אֶת הַנְכָסִים כְּאִילּוּ חֲרֵיבִין.
Traduction
Un père laisse 2 filles et un fils; la 1re prend le 1/10 de l’héritage qui lui revient, et aussitôt que la 2e a pris à son tour le 1/10 sur le reste, le fils meurt; en ce cas, R. Hiya croit devoir dire que la 2e commence par prélever 1/10 sur le total, puis elles partagent entre elles le reliquat à parts égales. -Non, dit R. Yohanan, ailleurs on accorde à la fille le droit par priorité de prélever 1/10 sur le total de l’héritage, parce qu’il s’agit du cas où elle n’aurait pas de quoi se nourrir (en raison de la présence du fils cohéritier); tandis qu’au présent cas, ayant déjà touché une part d’héritage, elle n’a qu’à vendre le reste de sa part pour se nourrir, en partageant avec sa sœur l’héritage à parts égales. R. Tabi au nom de R. Oshia explique pourquoi R. Hanina est d’avis de procéder en commençant par laisser 1/10 à la 2e fille: selon lui, puisqu’elle peut au besoin pour se nourrir, vendre des immeubles qui auraient été hypothéqués par les frères sur l’héritage, à plus forte raison elle prélèvera 1/10 sur les biens mobiliers sous sa main. R. Yohanan est d’un avis contraire; car, au dire de R. Zeira, R. Yohanan n’autorise pas la vente des immeubles pour la nourriture des filles, et R. Hanina seul leur accorde ce droit (307)V.J, traité (Gitin 5, 3). Chez R. Yassa on avait mis en dépôt les biens de certains orphelins; et comme les sœurs de ceux-ci réclamaient de quoi se nourrir, on soumit la cause à R. Eléazar et R. Simon b. Yaqim. Ce dernier s’exprima ainsi: Il me paraît préférable de les nourrir du bien de leur père que de les nourrir par la charité publique. Quoi! s’écria R. Eléazar, si un tel fait était soumis à nos maîtres, ils ne se décideraient pas de suite à laisser toucher aux biens mobiliers de l’héritage; comment pouvons-nous décider ce point comme un fait accompli? Je vais commencer par donner à ces filles, dit R. Yossé, et si plus tard (à leur majorité) les frères orphelins veulent m’intenter un procès, je leur rembourserai le prélèvement actuel. Ceux-ci pourtant, mis au courant de cette décision, ne réclamèrent pas. R. Zeira ayant demandé devant R. Yossé quel avis doit servir de règle, on lui répondit que c’est celui de R. Hanina (de donner 1/10 d’héritage aux filles, le prenant au besoin sur les immeubles), et le fait se réalisa. Selon R. Abin au nom de R. Ila, au contraire, on considère les biens (immeubles) comme détruits (ou inaliénables, et ne pouvant servir à nourrir les filles).
Pnei Moshe non traduit
עד שמת הבן. ונפלה הירושה לפני הבנות:
השניה נוטלת עישור נכסים. מתחילה כמו הראשונה ואח''כ חולקות השאר בשוה:
תמן. הא דאמרינן הבת בוטלת עישור נכסים בשלא היה לה להתפרנס מהירושה והראשונה בדין נטלה שהיה הבן קיים אבל הכא שמת הבן ויש לה במה להתפרנס חולקות בשוה ותמכור את חלקה ותתפרנס ממנו וכן אמר ר''י בבבלי דף ס''ט השני' ויתרה עישור נכסים:
טעמא דרבי חנינא. דאמר לא ויתרה דס''ל אם מן המשועבדין ששיעבדו האחין את הנכסים הבת גובה עישור נכסים מהן דקי''ל מוציאין לפרנסה ממשועבדין לכ''ש דגובה ממה שלפניה שהנכסים בעין:
רבי יוחנן. דלא אמר הכי כדעתיה לטעמיה הוא דאזיל דלא גבי לפרנסה מן המשועבדין:
מאן גבי רבי חנינא גבי גרסינן. וכן הוא בגיטין דפליגי התם בהאי תלמודא וקאמר שם מאן גבי רבי חנינא כדקאמר הכא ונקט לה כאן נמי בהאי לישנא:
איתפקד גביה מדל דיתמין. הופקד אצלו משל היתומין ונכסיהן. את כל הון ביתו תרגומו כולא מידלא דביתיה:
והוה תמן יתמיין בעיין מפרנסא. והיו היתומות צריכות לפרנסה ומיירי שהופקדו אצלו בשביל היתומים הזכרים ולפיכך נשאו ונתנו בדבר דאל''כ הרי מגיע לבנות עישור נכסים מן הדין א''נ דמיירי שבגרו הבנות ופלוגתא היא לעיל פ''ד הלכה י''ב וכן בבבלי פירקין אם אבדו פרנסתן:
ואין קמון יתמי וערון. אם יבאו הזכרים ויערערו בדבר אטול מהן ואחזור להם:
אפי' כן. ראו היתומים אח''כ ולא עירערו כלום:
וכן נפיק עובדא כרבי חנינא. דהשניה נוטלת עישור נכסים וכן נמי מוציאין ממשועבדין לפרנסה. אבל בבבלי מסיק כר''י דהשניה ויתרה ומודה הוא דמוציאין לפרנסה ממשועבדין ושאני התם דאיכא רווח ביתא שנשתכרה הרבה שנוטלת חצי הירושה:
כאלו חריבין. רבי אבון פליג דרואין את הנכסים שנשתעבדו כאלו חריבין הן ואין מוציאין מהן לפרנסה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source